<h1>תוספות רבינו שמשון ב"ר אברהם משאנץ הנוספות — פסחים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] הא אין לוקין על לאו שבכללות. הק'[שה] הרב ר'[בי] אליעז'[ר] מימיץ דהא במכות בפר'[ק] אילו הן הלוקין [י"ג ע"א] חשיב נותר שלוקין עליו, ואמאי, הא לאו דידיה לאו בכללות, ותי'[רץ] ר'[בי] דוודאי לא יאכל כי קודש הם חשיב ליה לאו שבכללות לגבי כל שבקדש אבל לגבי נותר שמפורש בהדיא דכת'[יב] [שמות כ"ט] ושרפת הנותר באש לא יאכל כי קדש הן, לגבי דידיה לא חשיב לאו שבכללות. ומה שפי'[רש] רש"י התם דפגול נמי לוקין מלא תאכל, כל שבקודש פסול הרי הוא בלא יאכל, וא"נ דהא לאו שבכללות הוא, אלא לאוי אכילה דפיגול גמרינן מנותר בגזירה שוה דעון עון [זבחים כ"ט ע"א], אבל בטמא למה לוקין דהוא לאו שבכללות. ולבי.0... מ"ר.
<h2>דף ט.</h2>
[פסחים ל"ב ע"ב] מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שפטר בו את המזיד. תימ'[ה], אמאי לא פרכי'[נן] היא הנותנת, דשאר מצות שאין בכרת חמורות ואין לזדונם כפרה אבל מעילה שהיא קלה שאין בה כרת יש לזדונה כפרה, וארבע'[ה] מביאין על הזדון כשגגה דקתני פ'[רק] ארבע'[ה] מחוסרי כפרה [כריתות ט' ע"א] הבא על שפחה חרופה ונזיר וטמא ושבועת העדות ושבועת הפקדון, דבכל הני לית בהן כרת, וחייבים על זדונם כדמפר'[ש] התם, וכי האי גוונא פריך בריש מכות [ב' ע"ב] דקא'[מר] קל וחומר, ומה הוא שעשה מעשה במזיד אינו גולה, הן, עדים זוממים, שלא עשו מעשה, אינו דין שלא יגלו, וה(ה)יא הנותנת, הוא שעשה במזיד דלא ליגלי כי היכי דלא ליהוו ליה כפרה, הן שלא עשו מעשה במזיד ליגלי כי היכי דתיהוי להו כפרה. ותי'[רץ] רבי'[נו] תם דלא שייך למימ'[ר] הכא היא הנותנת, דהא כשחוזר בתשובה מתכפר נמי מזיד שלו, וה"פ ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פטר בהן את המזיד אפי'[לו] עשה תשובה, ואפילו עבר עליו יום הכיפורים ויסורים שממרקין העון כרת כדמוכח פרק בתרא דיומא [פ"ו ע"א]... להכי נר'[אה] פי'[רושו] להזכיר יום הכיפורים ויסורים, דאי לא עברו עליו, א"כ הדר קושיין, דמוכחא דההיא נותנת בכרת משום דאכתי לא ניתן לכפרה עד שיעבור יום הכיפורים ויסורין ממרקין, מעילה שלא כתיב בה [כרת אינו דין שיפטור בה מזיד אם עשה תשובה, ולא דמי לגלות, דלא שייך לפוטרו היכא דעבד תשובה, דגלות הוא כמו מלקות שב"ד עונשין אותו, ולא שייך (לחייבו) [לפוטרו] משום עשיית תשובה טפי ממלקות אבל קרבן תלוי בתשובה, דזבח רשעים תועבה [זבחים ז' ע"ב], ומיהו קשה לרבי דעל ידי תשובה לחוד אין מתכפר כדאמרינן (בפ"ק) [בפ"ב] דיומא [פ"ו ע"א] דחייבי כריתות, תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין, ואפילו לרבי קאמר התם דתשובה בעי יום הכיפורים, אלמא דחומרא היא שאין יכול להתכפר כשאר מצות אלא על ידי יוהכ"פ ויסורין, ומעילה ניתן לרבי לכפרה לאלתר...].
[פסחים ל"ב ע"ב] מעילה שלא חייב בה כרת כו'. נר'[אה] לר'[בי] דהוה מצי למימר דמביאין על המזיד כשוגג יוכיח, כגון [כריתות ט' ע"א] הבא על שפחה חרופה ונזיר שניטמא ושבועת העדות ושבועת הפקדון, אלא דשפיר הוה פריך.
<h2>דף י.</h2>
[פסחים צ"ב ע"א] ואמ'[ר] ר'[בי] יוחנן אפילו עשה אין בו. [פירש בקונטרס דרבי יוחנן פליג] אתנא קמ'[א] דברייתא, דתנא קמא דברייתא אית [ליה] דעשה איכא מדאורייתא, ור'[בי] יוחנן סבר דאין [בו עשה מדאורייתא אלא] מדרבנן. וא"נ, חדא, דא"כ הוה ליה למימר ר'[בי] יוחנן או'[מר], ועוד דהלא ר'[בי] יוחנן אינו תנא, וה[איך חולק אתנא דברייתא], דאם איתא דר'[בי] יוחנן היה תנא, א"כ בפ"ק דכת'[ובות] [ח' ע"א] דפריך מהברייתא לר'[בי] יוחנן דאמ'[ר] חתנים מ[ן המניין ואין] אבילים מן המניין, לישני ליה [רבי יוחנן] תנא הוא ופליג, כי היכי דמשני התם לרב רב תנ[א הוא ופליג. ואי]ן זה קשיא, דתרי ר'[בי] יוחנן היו, אחד ר[בי] יוחנן דמיירי בברייתא כדאמרינן בנזיר [ס"ה ע"ב] [וכמה שיעור תפי]סת הקבר, ר'[בי] יוחנן א'[מר] שלש[ה ימים], וכן נמי אמרינן לק'[מן] בערבי פסחים בתחילתו [פסחים ק"ד ע"א] תנאי היא, דאמ'[ר] ר'[בי] יוחנן בנן של קדושים אומר אחת ונהגו העם לומר של'[ש], אלמא דמיירי בברייתא. מיהו א"נ לפר'[ש] דר'[בי] יוחנן פליג אתנא קמא דברייתא, דאם כן, פליג תנא קמ'[א] דברייתא אההיא דתמיד [כ"ה ע"ב] דטבול יום אינו יוצא ממחנה לוייה, אלמ'[א] לאו מדאורייתא היא, וכן נמי משמ'[ע] במשניות [כלים פ"א מ"ח] כדקתני החיל מקודש היימינו שאין טמאי מתים נכנסים לשם, (עזרה) [עזרת] נשים מקודשת היימינו שאין טבול יום נכנס לשם, אבל בחיל משמ'[ע] שטבול יום נכנס לשם, אלמ'[א] דבמחנה לוייה נכנס טבול יום, שהרי מהר הבית עד שער ניקנור הוי מחנה לוייה, כדאמרינן במשניות [זבחים קט"ז ע"ב] מחנה לווייה, עד שער ניקנור הוי מחנה לווייה, ואיכא למימר דר'[בי] יוחנן אמורא הוא ופליג אברייתא, דסבר ליה כהני משניות דסברי דטבול יום אינו אסור במחנה לווייה כי אם מדרבנן, ופליגי בין הברייתא למשנה. ועוד י"ל דאיכא תנאי דפליגי בפ"ב דזבחים [י"ז ע"א] במחוסר כיפורים של זב, אי כזב דמי או לא, הכי נמי הוי מחוסר כפורים של מצורע דהוי כזב, ופליגי בהא, דתנא קמא סבר דאיכא עשה מן התורה, דמחוסר כיפורים של מצורע כמצורע דמי, ור'[בי] יוחנן סבר דמדאורייתא דאין בו עשה, דמחוסר כיפורים של מצורע לאו כמצורע דמי. וא"נ להרב ר'[בי] חיים, דהא דאמרינן התם דפליגי במחוסר כיפורי'[ם] של זב אי כזב דמי, היינו לגבי שאם עבד חילל, דטמא הוא אבל לגבי לטמייה ב' מחנות, דברי הכל לאו כזב דמי, והכי נמי בפ'[רק] ד' מחוסרי כפרה [כריתות י' ע"א] קאמ'[ר] נמי התם דפליגי במחוסר כיפורים דזב אי כזב דמי או לא, וקא פליגי גבי פסח הבא בטומאה דזבין ויולדות אין אוכלות בפסח ראשון, ואפילו טבול יום דזב למאן דאמ'[ר] כזב דמי, אבל לגבי טמויי ב' מחנות לא. וא"ת והאמרינן במס'[כת] נזיר פ'[רק] ג' מינין [מ"ה ע"א], לאו גבי פסול עבודה, אלא אמ'[ר] אביי טבול יום של זב כזב דמי, ואפילו הכי כיון דמחוסר כפרה, לא עייל, אלמ'[א] דאפילו לגבי טמויי מחנות אמרינן התם כזב דמי, ובפ'[רק] ב' דזבחים [י"ז ע"ב] אמרינן דכולי עלמ'[א] סברי מחוסר כיפורים של זב לאו כזב דמי. ואו"ר דוודאי היכא דאיכא תרתי, דהוי טבול יום ומחוסר כפרה הרי הוא כזב לגמרי אבל מחוסר כפרה ואינו טבול יום אמרינן בזבחים דלאו כזב דמי. וא"ת והרי טבול יום דמצורע דאמרינן הכא דאינו כזב, שאינו אסור כי אם מדרבנן, וי"ל דהכא אינן טבולי יום מטומאת מצורע אלא מטומאת בעל קרי, ולכך אינו כמצורע אבל מחוסרי כיפורים של זב וטבול יום הוא של זב, הרי הוא כזב גמור, [וכן גבי יולד]ת. ועוד קשי'[א] אי אמרינן דפלוגת'[א] דזבחים פ"ב דמחוסר כיפורים של זב כזב דמי או לא הוי לגבי טמויי מחנות, קשיא דרבא אדרבא, דבמס'[כת] כריתות פ'[רק] ב' [י' ע"א] אמרינן אמ'[ר] רבא מחוסרי כפרה של זב הוא כזב, והכא סבר לה רב'[א] דאמר לא היעמידו דבריהם במקום כרת, כרבי יוחנן דאמר דאפילו עשה אין בו, דלפי זה יוצא דמחוסר כפרה של מצורע לאו כמצורע דמי. ו[מה דפירש ר]ש"י בזבחים דמחוסר כפרה של זב כזב דמי היינו לגבי האי דהוי אב הטומאה כזב לקדשים [למנות בו רא]שון ושיני, אינו נראה, דא"כ קשי'[א] הא דאמרינן בשילהי מסכת נידה [ע"א ע"ב] אף בטמא מת לקדשים... קא סבר חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי, מני כאבא שאול דתניא [אבא שאול] אמ'[ר] טבול [יום] תחילה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד, ואמאי לא אמר דאתיא כמאן דאמ'[ר] מחוסרי כפרה של זב כזב דמי לטמא שתים ולפסול אחד, אלא ודאי כמו שפירשתי.
